Tag Archives: ישראל

סינייה

הקליקו כאן לתמונות.

מצרכים:

2 חצילים

חופן גדול של עגבניות

שרי כוס 1 של טחינה

צנוברים (רק כמה לפיזור בסוף)

2 שיניי שום פלפל

פפריקה אדומה (חריף)

פטרוזיליה

המתכון המקורי למנה הזו הוא מלבנון והוא מוכן עם כבש טחון. היות ואני צמחונית, הכנתי גרסת פריסטייל ללא בשר. סינייה המתאים כתוספת או מנה ראשונה, ואני מגישה עם לחם וסלט.

אז, אני מתחילה עם המוזיקה. אני צריכה אווירה בבישול. בעלי צוחק עליי כשאני עומדת במטבח ומבשלת, משום שאז מתנגנת ברקע מוסיקה משנות השישים וחתיכות פטרוזיליה זרוקות בכל מקום. זה יקרה שוב היום כי פטרוזיליה הולכת טוב עם סינייה ….

לאחר שהמוזיקה ברקע, יש לחמם את התנור ל 220 מעלות. לאחר 15 דקות הוא חם מספיק וניתן להכניס את החצילים (שלמים, לא מעובדים). החצילים מוכנים כשהם רכים.

בינתיים, אני מכינה את הטחינה. בישראל, הטחינה נחשבת כמזון בסיסי וזמינה בכל בית. עד כמה שידוע לי, בגרמניה ניתן להשיג טחינה רק בחנויות טבע ובריאות. אתם יכולים להשתמש בטחינה גולמית או לערבב עם מים ולהוסיף את השום, פטרוזיליה, פלפל ותבלין פלפל אדום. הטחינה צריכה להיות עיסה אחידה ללא גושים. אז אם אתם מוסיפים מים יש לערבב טוב מלמטה  ולהמשיך עד שהעיסה אחידה  וחלקה. היתרון בלערבב טחינה עם מים הינו במרקם הפחות סמיך שנוצר ובאופן כללי,בטחינה קלילה יותר.

כשחצילים מוכנים, אתם יכולים להניח אותם בזהירות בקערה.בשר הפרי יכול להיפרד בקלות  מהקליפה וניתן לעשות זאת בכף. מתבלים במלח ופלפל. הקליפה השחורה אינה נחוצה.

עכשיו לחתוך את העגבניות לחצי ולהניח אותן בשולי תבנית אפיה.את תערובת החצילים מניחים במרכז. אופים בחום של 180 מעלות במשך רבע שעה.

לאחר מכן, שופכים את הטחינה מעל העגבניות והחצילים ומפזרים צנוברים מעל. אופים שוב במשך 10 דקות בתנור עד שהטחינה היא מעט חומה.

מיטב מגישים חם.

 

בתאבון!

Advertisements

No country for old shoes – עברית

כבר זמן מה, מחשבותיי עסוקות בנעליים. באופן אישי, יש לי עשר זוגות, אבל לסיפור הבא עובדה זו לא משנה. כך, “תעלומת הנעליים” מההתחלה:

ברחוב שבו אני גרה יש כמה ספסלים. עליהם מונחות, לעתים קרובות, נעליים ישנות. מי שעלה לישראל מכיר את התופעה הזאת: נעליים על ספסלים בפארק, נעליים על קירות, נעליים בתחנות אוטובוס. למה הנעליים האלה לא היו זרוקות בפח? מי שם אותן על ספסלים? למה הן מעולם לא נעליים יפות? למה אני לא רואה, לדוגמה, נעלי סטילטו, אלא רק נעליים ענקיות, מכוערות וללא עקבים?

שאלתי ישראלים, אבל לא נראה שמישהו מהם הבחין בתופעה. איך זה יכול להיות? מאז והלאה, בטיולים שלי, התרכזתי יותר בנושא. הסתכלתי בזמן שאנשים עברו לידן מבלי להקדיש אפילו מבט. אבל אם הישראלים אפילו לא מבחינים בנעליים האלה, לא יכול להיות שהן שם למטרות צדקה, מפני שמי היה אוסף ונועל את הנעליים המוזרות?

יום אחד החלטתי לארוב ולגלות לבסוף מה הסיפור של הנעליים האלה ומהיכן הן באות. לקחתי כרית, שיהיה נוח, ורשמקול, כדי לראיין את האנשים שזונחים נעליים בצורה זו. התארגנתי בנוחות  מתחת לעץ פיקוס גדול (כי בארץ הם מאוד גדולים). באור הירח ראיתי את העטלפים חגים מעל ראשי ושמעתי את רחש הצרצרים. אחרי מה שהרגיש כמו חמש עשרה דקות, קמתי וחזרתי הביתה כדי לבדוק את סוגי העטלפים בישראל… רק ליתר בטחון. זו הרגשה משונה בלילה לבד על ספסל בפארק. על פי ויקיפדיה, ערפדים קיימים רק בדרום ארצות הברית ובדרום אמריקה. בחזרה אל מתחת לעץ הפיקוס שלי, אני בוהה אל תוך הלילה, אולם לא “זונחי נעליים” ולא “אוספי נעליים” הגיעו. אולי הם פעילים בשעות היום? הפקדתי את הכרית מתחת לזרוע שלי וזנחתי את המשימה המטופשת הזו. איך אני אמורה לפקח על הספסלים במהלך היום מבלי לאבד את מקום העבודה שלי?

מאחר ש-Google עזר לי בהצלחה עם השאלה בנוגע לעטלפים, אני מנסה עכשיו לפתור את תעלומת הנעליים באותו אופן. אני מקלידה „Shoes in Israel“  ומקבלת הרבה כתובות לחנויות נעליים בתל-האביב. מאיפה Google יודע בעצם שאני גרה במרכז ולא באילת? חנויות הנעליים הן ממילא לא התשובה שחיפשתי. השתדלות נוספת:

  „Abandoned shoes Israel“

 כל התוצאות קשורות למלחמות ולנושאים צבאיים. בין התוצאות יש אפילו דיווחים על מלחמת ששת הימים. לנעלי הפקר יש באמת כזה כוח סמלי?… או אולי Google טועה?… פתאום עולה בי מחשבה מפחידה (אחרי ש Googleפישל..). ומה אם בכל זאת יש פה ערפדים?

אולי תמיד הסתכלתי על הנושא מהצד הלא נכון. מה אם זה לא על הנעליים, אלא על היכן הן מונחות? זה יכול להסביר מדוע הן מעולם לא יפות.

כמו ב-Shoe tossing, זוגות נעליים שנקשרים בשרוכים ונזרקים על כבלי חשמל וענפי עצים, הנחת הנעליים עשויה להיות קוד סודי. לפי שמועות, נעליים תלויות על קווי חשמל הן אינדיקציה לנקודות סחר בסמים אך המבנה והמארג החברתי של השכונה בה אני גרה נוגדים תיאוריה זו: בית אבות, גן ילדים, בית אבות, בית הספר.

אז מה זה כל העניין הזה?… בגלל שלא עלה בידי להאיר את השאלה הזו אחרי חקירה של שנים, לבסוף אני עושה ניסיון בעצמי ושמה על ספסל בחזית הבית שלנו זוג נעליים שלי. בואו נראה מה ההשפעה שתהיה לכך עליי.

בחזרה אל הדירה, אני שמחה שיש יותר מקום בארון הנעליים ועכשיו אני, ללא שום מצפון,   יכולה לקנות זוג חדש ויפה.


בים המלח – at the Dead Sea

All photos taken by Saskia Schumacher